געגועים

אין געגועי האדם אלא - לעצמו.

וכשמתגעגע הלב לאיש או אישה מסוימים, הגעגוע, הכמיהה, היא לאיכות מסוימת שקיימת בהם וחסרה אצל המתגעגעים, כגון הקשבה, הכלה, עידוד, חום ועוד...לעיתים אפשר גם להתגעגע לחופשה האחרונה, גם במקרה כזה הגעגוע הוא לתחושה הפנימית שהייתה לנו שם (החופש, הקלילות, חוסר הדאגה ועוד) אומנם נדמה שיש "כתובת" לגעגוע (אדם או מקום מסוים) כשבפועל מומלץ לשחרר אותה מכל הקשר אישי ולהבין את הסמבוליקה שהיא מביאה לחיינו, מבלי להיפגע או לקחת את זה אישית.

אפילו געגוע כנה לילדים שלנו, הוא באמת פשוט געגוע לתחושת האהבה גדולה וחמימות הלב, שרק הם לעיתים מצליחים לייצר בתוכנו, לכן אדם שאהבתו לעצמו מלאה ובריאה, אלמנט 'הגעגוע' יתנדף אט אט מחייו הרגשיים, זו המשמעות של חירות פנימית, של החופש לאהוב בלי להיצמד או להזדקק לאחר שישקף או יתן לי אינפוזיה של צרכים הרגשיים שטרם הבשילו ובגרו בתוכי, במערכת יחסים בוגרת יתכן געגוע לאדם מסוים, בלי לקיים את הצורך בסיפוק צרכים רגשיים, אך זו עדין הדדיות נדירה במחוזותינו.

במצב רגשי בוגר מתקיימת בנפש האדם אמת שאומרת -"כל צרכי מסופקים כאן ועכשיו" וגם -"אני אחראי לצרכיי הרגשיים" מה שמאפשר לאדם להיות הוויה שמעניקה ממקום חופשי ונקי- ללא תנאים.

זהו, הוצאתי את זה

אוהב המון, גלעד.

© כל הזכויות שמורות לאורטופדיה רגשית